אנושות וטכנולוגיה- יחסי אהבה שנאה
"את מבינה מה המנהלים שלי עושים, נכון? הם מבקשים ממני להכניס מערכת טכנולוגית חדשה שבסוף בגללה גם אני וגם העובדים שלי נפוטר"!
זה מה שאמרה לי השבוע אחת המנהלות שאני מלווה במהלך ישיבה שעסקה בהטמעה של תוכנה חדשה אצלה במחלקה.
זה קרה באותו שבוע שבו הודיע לי הבנק שלי שהסניף שאני לקוחה שלו למעלה מ-20 שנה נסגר וכי הם מציעים לי לעבור לסניף הווירטואלי שלהם....
יצא גם במקרה שבדיוק אתמול לימדתי את אימי בת ה- 70 להפקיד צ'ק באמצעות האפליקציה. הייתם צריכים לראות את התפתחות התגובה שלה שהחלה ברתיעה מוחלטת ובחוסר אמון, עברה לחשדנות והרבה חששות והסתיימה בפליאה והשתאות מהקלות והנוחות שבדבר... (ובעיקר בסיפוק ובשביעות רצון עצמית מכך שהצליחה לעשות זאת לבדה :) ).
את יחסי "האהבה-שנאה" שיש ללא מעט מאיתנו עם הטכנולוגיה אני פוגשת על בסיס יומיומי.
בחיים האישיים אני שומעת משפטים כגון: "הטכנולוגיה שולטת בנו ומנהלת אותנו", "בלי זה אנחנו כבר לא מסוגלים לעשות כלום", "אף אחד כבר לא מדבר עם אף אחד", "כולם תקועים במסכים"...
בחיים המקצועיים אני שומעת: "הלקוחות לא רוצים לדבר עם מכונות", "בגלל הטכנולוגיה הזו רק מודדים ומבקרים אותנו", "כל שבוע מכניסים לנו מערכת חדשה, הכל מסובך ומסורבל" ועוד....
יחד עם זאת, קצת נתונים:
בסקר שערך איגוד האינטרנט הישראלי בשנת 2016, עלה כי 91.5% מהחברה היהודית גולשים באינטרנט וכי 14% מתוכם עושים זאת אך ורק באמצעות הסמארטפון. (אלו שלא גולשים בכלל קישרו זאת בעיקר לטעמים דתיים). גם בחברה הערבית קיימת מגמת עלייה ו- 84% העידו על עצמם כגולשים ברשת (לעומת 78% בלבד בשנה הקודמת).
בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ערכו סקר מקיף בשנת 2013 ומצאו כי 95% מהאוכלוסייה בישראל מחזיקה מכשיר סלולארי ו-80% אף מחזיקים מכשיר סלולארי שני! ב 80% מהבתים קיים מחשב וקרוב ל- 70% מחוברים לשידורי לוויין.
נראה כי הקלישאה המוכרת של: "אי אפשר עם אך גם אי אפשר בלי" בהחלט מאפיינת את התפיסה של רובנו את הקידמה והטכנולוגיה.
אז למה יחסי "אהבה- שנאה"?
כולנו מכירים את שני הצדדים של המטבע-
מצד אחד- הקלות, הנוחות, הזמינות, שפע המידע שכולנו נהנים ממנו, היכולת שלנו להיות בשליטה ולקבל החלטות עבור עצמנו, החיסכון במשאבים הנובע מהפיכת העולם לכפר גלובאלי קטן והתגברות התחרות בשוק ועוד ועוד...
כיום אני מזמינה תור לקופ"ח ב- 12 בלילה מהבית, עושה קניות בסופר און ליין כשנוח לי, קונה שמלה ממותגת ב-$15 הנשלחת אליי ישירות בדואר רשום, משלמת ארנונה, חשמל ומים (ובעצם כמעט על הכל) באופן מקוון ולשמחתי לא דרכתי בבנק או בעירייה אפילו פעם אחת בשנים האחרונות!
גם במקומות העבודה שלנו אנו נהנים מכל מה שיש לטכנולוגיה להציע- מערכות טכנולוגיות מקצרות ומשפרות לנו תהליכים, מסייעות לנו בתיעוד, עיבוד וניתוח נתונים, מקלות על התקשורת בין עובדים, מחלקות וממשקים נוספים רבים, ובעצם עוזרות לנו כל הזמן להשתפר ולהתפתח.
מצד שני- החשש העיקרי של כולנו הינו אובדן הקשר האנושי, היחס האישי והתגברות הניכור. אנחנו יותר ויותר מדברים עם המחשב ופחות ופחות אחד עם השני. שמתי לב לאחרונה כי הטלפון שלי כבר כמעט ולא מצלצל, ולעומת זאת, בכל יום אני מקבלת עשרות מיילים ועשרות וואטסאפים המצפים לתגובה מיידית.
אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים לפתע עם תופעות חדשות שלא היכרנו כגון בריונות רשתית ו"שיימינג", התקפות סייבר ודרישות כופר, אובדן פרטיות ותחושה כי "האח הגדול" צופה בנו ויודע עלינו הכל...
אנחנו מדברים בטלפון עם חבר על נסיעה לחו"ל, ולפתע "מופצצים" בפרסומות על טיסות, מלונות ואתרים בלונדון..."
עד כאן, אני מניחה שלא חידשתי דבר. הנושא מדובר (ובצדק) בלי סוף.
הרבה פעמים בסדנאות, הרצאות ואפילו בפגישות עבודה שאני מקיימת עם לקוחות מתחיל דיון המנסה לענות על השאלה האם "הטכנולוגיה טובה או רעה לנו והאם צריך לצמצם או להרחיב את השימוש בה". תופתעו לשמוע עד כמה מהר דיונים אלו הופכים לוויכוחים סוערים והייתי אומרת שאפילו רגישים.
בשלב מסויים, אני נאלצת לקטוע את הדיון המעניין ולהזכיר לכולם את הדבר הבא: הטכנולוגיה כאן! אם נרצה או לא. אין לנו שום שליטה אמיתית על התפתחות הטכנולוגיה ואין לאף אחד יכולת להחזיר את העולם אחורה. גם במגזרים ובחברות המנסות בכל מאודן למנוע זאת מהקהלים שלהם, אנו רואים כי זו מלחמה אבודה מראש וכי כל מה שהם עושים הוא בבחינת "דחיית הקץ".
אז מה כן? כמו בתחומים רבים בחיינו, אני מאמינה כי גם כאן 4 עקרונות מרכזיים יכולים לסייע לנו:
1. מודעות עצמית- תשאלו את עצמכם "עד כמה הטכנולוגיה משרתת אותי?" מתי העיסוק שלי בכלים טכנולוגיים הוא כמענה לצורך אמיתי וככזה המסייע/מקדם אותי באיזשהו אופן ומתי הוא חסר תועלת וסתמי?
עלינו קודם כל להכיר ולהודות בפני עצמנו איזה שימוש אנחנו באמת עושים בטכנולוגיה.
2. שליטה עצמית- "האם אני מצליח להיות עם הילדים מבלי להיות מחובר למכשיר?", "האם אני יכול לשבת בפגישת עבודה מבלי להסתכל על כל הודעת וואטסאפ שנכנסת?", "האם על כל מייל שנכנס אני חייב להגיב מיד?", "מה קורה לי כשאני לא זמין שעה אחת?"
נסו לברר עם עצמכם- מי שולט ומי נשלט. עד כמה הסמארטפון, המחשב, המיילים וההודעות מנהלים אותנו? האם אתם יכולים לשלוט טיפה יותר בסיטואציה ממה שאתם שולטים בה היום?
3. איזון- החיים אינם "שחור ולבן". אנחנו לא יכולים ולא צריכים להיות כל הזמן בשליטה מלאה ובמצויינות מוחלטת. יש חשיבות וערך גם ב"גלישה סתמית" וב"התכתבויות מיותרות" (אתנחתא מהמירוץ היומיומי, חיזוק קשרים בין אנשים). הכל שאלה של מינון סביר.
גם למנהלים שמוטרדים מאוד מהעיסוק הבלתי נגמר של העובדים בסמארטפון אני לא ממליצה לאסור על שימוש במכשירים בזמן העבודה (זה גם לא ישים בעייני ורק מעודד את העובדים להסתיר מכם).
כן לגיטימי לדבר עם העובדים על הסוגייה הזו ולפתח תרבות ארגונית המעודדת איזון ושליטה עצמית.
4. חינוך- דור המילניום (המוכר גם כדור ה- Z) והדורות הבאים אחריו נולדים לתוך זה. הם לא מכירים מציאות אחרת. התפקיד שלנו הוא ללמד ולחנך אותם כיצד לעבוד, להשתמש וליהנות מתועלות הטכנולוגיה וכיצד להישמר ולהימנע מהסכנות הכרוכות בה. כמו שאנו מלמדים אותם כיצד לחצות את הכביש בביטחה וכיצד להיזהר מאנשים זרים, כך עלינו ללמדם כיצד לצרוך טכנולוגיה.
והכי חשוב לזכור, כי מרכיב ראשון ועיקרי בחינוך הינו דוגמא אישית! התחילו בליישם את כל מה שאתם מטיפים להם עליו, ורק אח"כ דברו איתם על זה. כשאתם מדברים איתם על זה, עשו זאת בפתיחות, בהבנה וממקום של שיח משותף.
הדבר נכון להורים ולמנהלים כאחד.
מוזמנים להשתמש בנפלאות הטכנולוגיה ולכתוב לי תגובות, מחשבות, הערות ותובנות שיש לכם בעקבות קריאת המאמר. יכולים לעשות זאת במיילים, וואטסאפים, פייסבוק ובאתר ואפילו אפילו- להתקשר! :)